פסק-דין בתיק ע"פ 11220/03

השופט י' עדיאל:

1.        המערער הורשע בעבירות של ריגול חמור, גרם מסירת ידיעה לאויב ברשלנות, ייבוא סם מסוכן וסחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, הסתייעות ברכב לשם ביצוע עבירת פשע, קשירת קשר לביצוע פשע, סיוע להחזקת נשק שלא כדין, נהיגה בקלות ראש שיש בה סכנה לציבור, אי ציות להוראות שוטרים ותקיפת שוטר במילוי תפקידו. בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטים א' אמינוף, ז' הווארי ונ' מוניץ) גזר עליו עונש של 9 שנות מאסר לריצוי בפועל ועונשים נוספים שיפורטו בהמשך.

2.        כתב האישום המקורי אשר הוגש נגד המערער ייחס לו עבירות חמורות נגד ביטחון המדינה ועבירות סמים ונשק. במסגרת הסדר טיעון בין המדינה לבין המערער תוקן כתב האישום, והושמטו ממנו העבירות של סיוע לאויב במלחמה (סעיף 99(א) ביחד עם סעיף 96 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין)), מסירת ידיעה לאויב (עבירה על סעיף 111 לחוק העונשין) ועבירות נשק שונות. על-פי ההסדר, אשר לא כלל הסכמה לעניין העונש, הודה המערער במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. המערער הורשע על-פי הודייתו בעבירות המפורטות בכתב האישום המתוקן.

3.        בכתב האישום המתוקן חמישה אישומים. על-פי המתואר בו, המערער הציע לאדם בשם חוסיין חטיב (להלן - חוסיין) לייבא עבורו סמים מסוכנים מסוג חשיש מלבנון לישראל, בתמורה לתשלום 300 דולר עבור כל ק"ג חשיש. המערער מסר לחוסיין זה מספר טלפון של סוחר סמים לבנוני, המכונה "אבו נימר", ממנו אמור היה חוסיין לקבל את הסמים. חוסיין אכן יצר קשר טלפוני עם אבו נימר, ונפגש עמו מספר פעמים, בהן קיבל ממנו חשיש בכמות כוללת של 105 ק"ג אותה הוא העביר לישראל ומסר למערער. בתמורה לחשיש מסר חוסיין לאבו נימר כספים שקיבל למטרה זו מהמערער. בנוסף, מסר המערער לנימר, באמצעות חוסיין, בין היתר, חוברת, מספר ספרים, מפות וקלטת המתייחסים לאזורים שונים בארץ, שני ספרים של מדריך למשתמש "Microsoft Windows 98", תוכנת Windows XP, ועבודת תזה על שוק התקשורת הסלולארית בישראל. באחת הפעמים מסר נימר למערער, באמצעות חוסיין, יחד עם הסמים, גם אקדח, שני רימונים ושתי קופסאות עם כדורי אקדח. משביקשו כוחות הביטחון לעצור את המערער לאחר שקיבל את משלוח הסמים האחרון מחוסיין, נמלט מהם המערער תוך שהוא נוסע בצורה פרועה המסכנת את המשתמשים בכביש ואת השוטרים שביקשו לעצרו. בחיפוש שנערך בבית המערער ביום 11.7.02, נמצאה בחדרו מחברת בה רשם פרטים בנוגע לשירותו הצבאי בצה"ל, לרבות פירוט מבנה חוליה, כיתה ומחלקה, שיטות תקיפה ואימונים לרבות מקום הצבת רתק, וכן שרטוטים תואמים. בנוסף רשם מיקומם של בסיסים צבאיים סודיים וייעודם, וכן התייחס לאמצעי השמירה בהם ואמצעי הלחימה המיוצרים בהם.

4.        בתסקיר המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי בעניין המערער, נמנע שירות המבחן מלהמליץ דבר, בשל הערכה שהמערער לא יכול להפיק תועלת מקשר טיפולי. גם לפנינו לא בא שירות המבחן בהמלצה לעניין המערער.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

5.        בית המשפט המחוזי קבע בגזר הדין כי העבירות שבביצוען הודה המערער הן עבירות חמורות. חומרתן של עבירות הסמים בהן הורשע המערער, נקבע, מתחדדת נוכח כמות הסם הגדולה שהמערער הצליח להבריח לתוך שטח ישראל, והחלק שנתפס בידו לפני שהספיק לסחור בו. על בית המשפט, כך נקבע, להוקיע את כל מי שידו במעגל של צורכי הסמים, שכן, "השימוש בסמים הפך למכת מדינה ובית המשפט חייב להוציא תחת ידו מסר ברור, חד ומרתיע כי העושים והתורמים להפצת הסם ייענשו בחומרת הדין".

           אשר לעבירות הביטחון, דחה בית המשפט המחוזי את טענת הסניגור כי אין מדובר בריגול חמור בשל כך שהמידע שהועבר לידי האויב, ניתן להשגה בישראל בדרך פשוטה וללא מגבלה. נקבע, כי "מדובר בהעברת מידע בכוונה לצד עוין", וכי אין נתונים מהם ניתן ללמוד מה עומד מאחורי הבקשה למידע. בנגישות המידע, נקבע, אין כדי להעניק רשות להעבירו לגורמים עוינים. בית המשפט ייחס חומרה רבה אף לעבירת בנשק, במיוחד על רקע המצב הביטחוני בארץ. זאת, במיוחד מקום בו הנשק מגיע לגורמים עוינים, במסגרת עסקת סמים.

           בית המשפט קמא אף ראה בחומרה את התנהגותו של המערער בעת שנתפס, התנהגות אשר קראה תגר על מערכת אכיפת החוק והסדר הציבורי. יש צורך להגן על הציבור, כך נקבע, מפני מעשי בריונות כפי שעשה המערער, בכללם - נהיגה במהירות תוך סיכון המשתמשים האחרים בדרך, ולהרתיע אותו ושכמותו מלעשות מעשים כאלה בעתיד.

           עוד צוין בגזר הדין כי אין מדובר במעידה חד פעמית של המערער. בעברו הפלילי עבירות נוספות של החזקת סם מסוג הירואין שלא לשימושו העצמי (בגינה ריצה מאסר ועמד נגדו מאסר על תנאי), כמו גם עבירות של תגרה במקום ציבורי, החזקת נכס החשוד כגנוב והעלבת עובד ציבור. בזמן ביצוע העבירות נשוא כתב האישום דנא, עמד נגד המערער אותו מאסר על תנאי בר הפעלה בגין עבירות סמים. בתסקירי שירות המבחן, ציין בית המשפט, לא נמצאה המלצה בשל כך שהמערער לא לקח אחריות על מעשיו, אלא פורמאלית בלבד כדי לרצות את המערכת.

           כשיקולים לקולא מנה בית המשפט את העובדה כי המערער, בדואי במוצאו, שירת בצה"ל בהתנדבות, את עדויות עדי האופי שלימדו כי המערער הוא דמות חיובית במשפחתו, אשר תומך בה ומסייע לה כלכלית. כן צוינה הודאת המערער שניתנה בשלב התחלתי של שמיעת הראיות והבעת חרטה על מעשיו. במניין השיקולים לקולא מנה בית המשפט גם שלוש מטענותיו של המערער: כי ייבא לארץ סם מסוג חשיש, אשר מזיק לשיטת המערער פחות מסמים אחרים; הידיעות שנמסרו לאויב היו מתוך מידע הפתוח לציבור כולו; המערער לא ידע שבתיקים בהם היו הסמים, מצוי גם נשק.

           עונשו של המערער נגזר לתשע שנות מאסר; 36 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים בגין עבירות נגד ביטחון המדינה ועבירות נשק, וכן עבירות על פקודת הסמים למעט שימוש ואחזקה לצריכה עצמית; כמו כן הופעל נגדו, במצטבר, מאסר מותנה של ששת חודשי מאסר שהוטלו על המערער בת"פ 5293/00 על פי גזר דין מיום 15.11.00; על המערער הוטל גם קנס בסכום של 30,000 ש"ח או חמישה חודשי מאסר תמורתם; והוא נפסל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 24 חודשים. המערער אף הוכרז כסוחר סמים, ועל פי הסכמת הצדדים, חולט סכום של 31,000 ש"ח שנתפס בביתו.

           הערעור הוגש על חומרת העונש, ובו מתבקש בית המשפט להקטין באופן משמעותי את תקופת המאסר בפועל ואת הקנס שנגזרו על המערער.

טענות הצדדים

6.        לטענת המערער, שגגה נפלה מלפני בית המשפט קמא, אשר גזר את עונשו בגין העבירות שהופיעו בכתב האישום המקורי, ולא בשל העבירות בהן הודה והורשע בפועל. טעות זו, טוען המערער, חוזרת על עצמה לאורך גזר הדין כולו, הן בניתוח העבירות בהן הורשע והן ביישום פסיקת בתי המשפט לגבי הענישה הראויה בעבירות אלה. למעשה, טוען המערער, שלוש עבירות הביטחון בהן הורשע הן הקלות ביותר מבין עבירות הביטחון הקבועות בחוק העונשין, ואין בצדן כוונה לפגוע בביטחון המדינה. אף כתב האישום איננו מייחס למערער כוונה כזאת. למרות זאת, בגזר הדין מיוחסת לו כוונה לפגיעה בביטחון המדינה. כך למשל נכתב בגזר הדין כי "מדובר בהעברת מידע בכוונה לצד עוין". גם עבירת הנשק בה הורשע המערער - סיוע להחזקת נשק שלא כדין - קלה מעבירות הנשק שיוחסו לו מלכתחילה, אך נראה כי בית המשפט המחוזי ייחס למערער סחר בנשק. אשר לעבירות הסמים טוען המערער, כי רף הענישה המקובל בעבירות של סחר בחשיש בכמויות בהן הורשע, נע בין 12 ל-30 חודשי מאסר. המערער טוען כי בית המשפט המחוזי לא קיבל את בקשת המדינה לגזור עליו, בגין עבירות הסמים, עונש תקדימי החורג מן הענישה המקובלת, ומכאן מסקנתו כי חלקו הארי של העונש הוטל בגין עבירות הביטחון והנשק, עבירות שבהערכתן שגה בית המשפט, כאמור לעיל. לסיום שב המערער ומזכיר את הנימוקים התומכים בהשתת עונש קל יותר, נימוקים שנזכרו גם בגזר הדין.

7.        בסמוך לדיון שהתקיים לפנינו הגיש המערער "בקשה דחופה להוספת ראיה נוספת". על-פי האמור בבקשה, הראיה היא עדותו של חוסיין, בתיק הפלילי שהתנהל נגדו בגין הפרשיות שבהן היה המערער מעורב. לטענת המערער, יש בראיה זו כדי לגרום לשינוי של ממש בגזר הדין, שכן עולה ממנה, בניגוד לאמור בגזר הדין של בית המשפט קמא, כי חוסיין הוא שהיה הדמות המרכזית בפרשה. המערער טוען כי לא יכול היה להביא ראיה זו בפני הערכאה קמא, כי רק עתה, לאחר שהסתיימו ההליכים נגד חוסיין, הסכים סניגורו של זה למסירת הראיה.

8.        המדינה סומכת ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. היא טוענת, כי המערער עמד בראש החבורה אשר ייבאה כמות עצומה של סם - 105 ק"ג. המערער, כך הטענה, הוא שיזם את הייבוא ומימן אותו. עוד צויין, כי עונשו של חוסיין בגין חלקו בפרשה נגזר ל-10 שנות מאסר, מתוכן 7 שנים לריצוי בפועל, כאשר חלקו בפרשה קטן מחלקו של המערער. בכך יש להשליך על העונש הראוי למערער. לטענת המדינה, בעבירות הביטחון אותן ביצע המערער הוא אסף ידיעות, שמהותן הייתה ברורה לו, בכללן ידיעות סודיות על שירותו בצה"ל. המדינה מוסיפה, כי כיום עבירות סמים באזור הצפון משמשות כר נרחב לביצוע עבירות ביטחוניות, מה שמגביר את חומרת המעשים.

דיון

9.        עבירות הסמים בהן המערער הורשע הן עבירות חמורות ביותר. הוא הורשע לא רק בייבואו של הסם המסוכן, אלא גם בסחר בו ובהחזקתו שלא לשימוש עצמי. מדובר בעבירות קשות, שבוצעו במספר מקרים (ולא במקרה בודד), אשר במהלכן סחר המערער בכמות גדולה של 105 ק"ג חשיש. כמתואר בכתב האישום בו הודה המערער, המערער היה יוזם הייבוא והסחר, ואף המממן של ייבוא הסם; הוא ששילם הן את השכר לשליחו - חוסיין, והן את תמורת הסם המסוכן לסוחר הלבנוני. ברור גם, שאין המדובר במעידה חד פעמית. כמתואר בגזר הדין, המערער הורשע בעבר בביצוע עבירה של החזקת סם מסוכן מסוג הירואין, בגינה ריצה מאסר בפועל בן ששה חודשים. בגין אותה עבירה נגזר על המערער גם עונש של מאסר מותנה בן ששה חודשים למשך שלוש שנים, מה שלא הרתיע את המערער מלבצע את העבירות הנוכחיות במהלך אותה תקופה.